דיני עבודה

הישגים:

1. ת"פ 52747-03-21 ח.י.י.ם ביתן בע"מ ואח'- משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

משרדנו מייצג את משרד הכלכלה – זרוע העבודה על פי הסמכת היועץ המשפטי לממשלה (חוקים סוציאליים), בכל ההליכים הפליליים המתקיימים מול בתי המשפט השונים בגין הפרת חוקי העבודה והבטיחות בעבודה.

בתיק שטופל במשרדינו והתנהל מול בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ולפני כב' סגן הנשיא, השופט צבי פרנקל, הועמדו לדין חברה ומנהלה בגין הפרת הוראות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 והתקנות שהותקנו מכוחה, וזאת במסגרת פעולות בנייה בשלושה פרוייקטים של הנאשמים, הסמוכים גיאוגרפית זה לזה.

עובר להליך זה, משרדינו העמיד לדין את הנאשמים ונאשם נוסף בגין ליקויים שונים שנמצאו בשניים מתוך שלושת הפרוייקטים של החברה הנאשמת. בהליך הנוכחי, משרדינו העמיד לדין את הנאשמים בגין הפרות ההוראות האמורות בפרוייקט השלישי של החברה. מכיוון שכך, טענו הנאשמים לביטול כתב האישום, וזאת מכח הדוקטרינה בדבר "סיכון כפול", ולפי סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982. לפיה, אין להעמיד לדין פעמיים בגין אותו מעשה. בנוסף, נטען כי המאשימה לא פעלה בסמכות מאחר שהיה עליה להעמיד את הנאשמים לדין תחת כתב אישום אחד, ולא לפצל את האישומים וההליכים נגד הנאשמים.

משרדינו טען לדחיית בקשת הנאשמים, מאחר שהראיות אשר מקימות את העבירות בתיק הנוכחי, מצביעות על כך שהעבירות בוצעו במקומות שונים ונפרדים לחלוטין, כתבי האישום מייחסים לנאשמים עבירות שונות וכפועל יוצא מכך – מעשים שונים.

כמו כן, טענו כי בהעמדת הנאשמים לדין, פעלה המאשימה במסגרת שיקול דעתה העצמאי שניתן לה על ידי היועץ המשפטי לממשלה לפי הנחיה מס' 4.1001, שעה שחומר החקירה בתיק המוקדם הועבר למשרדינו לפני  שהתקבלו החומרים בתיק זה. משרדנו העדיף למצות את הדין עם הנאשמים בתיק האחר ובגין העבירות שבוצעו בו, על פני איחוד האישומים. יתרה מכך, טענו כי אין למאשימה חובה להעמיד לדין תחת כתב אישום אחד שכן לפי הנחית פרקליט המדינה מס' 3.1 העוסק בהכנת וניסוח כתבי אישום, ניתנה לתביעה האפשרות לרכז אישומים.

בית הדין קיבל את עמדתנו ואת נימוקינו להפרדת האישומים כפי שהעלנו אותם, ודחה את בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום.

לאחר דחיית בקשתם, הגענו עם הנאשמים להסדר טיעון פתוח, לפיו הנאשמים הודו והורשעו בעבירות המיוחסות להם, ולאחר מכן כל אחד מהצדדים טען למתחמי הענישה.

2. ת"פ (אזורי חי') 33572-03-20 מדינת ישראל – מילי – חדרה (91) בע"מ

בתיק שטופל במשרדינו והתנהל מול בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ולפני כב'  השופט אסף הראל, הועמדו לדין חברה ומנהלה בגין הפרת הוראות חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996, בגין התקשרות עם קבלן שירותי כח אדם חסר רישיון של משרד העבודה.

מחומר הראיות בתיק, לא הייתה מחלוקת כי לקבלן שאיתו התקשרו הנאשמים לא היה רישיון מטעם משרד העבודה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. עם זאת, טענתם העיקרית של הנאשמים היא כי בעת ההתקשרות הוצג ונמסר למנהל רישיון לאספקת כח אדם, הנחזה להיות רישיון מטעם משרד העבודה. לאחר שהמנהל זומן לחקירה בגין הפרת הוראות החוק, הבינו הנאשמים כי המסמך שהציג לו הקבלן הוא מסמך מזויף, ועל כן הגיש תלונה במשטרה בגין זיוף מסמך.

לאורך כל ההליך, הנאשמים לא הציגו עותק מהמסמך שנטען כי הקבלן מסר למנהל בעת כריתת חוזה ההתקשרות, וכי המסמך מצוי אצל המשטרה אשר סירבה להעביר למנהל עותק מהמסמך לצורך ההליך. ביחס לכך, טענו הנאשמים שהיה זה תפקידם של החוקרים לפנות למשטרה בעצמה כדי לקבלן ממנה עותק המסמך, ולחקור את הקבלן בעניין זה.

משרדינו טען כי הנאשמים לא הצליחו להוכיח את עמדתם לפיה נמסר להם עותק מרישיון הקבלן. בין היתר, טענו לכלל לפיו בעל דין לא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, אם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה – זו הייתה פועלת כנגדו.

בהכרעת הדין, בית הדין דחה את טענת הנאשמים. נקבע, כי בהתקשרות כדין עם מי שהוא בעל רישיון לעסוק כקבלן כח אדם, נדרש מקבל השירות לקבל מקבלן כח האדם עותק מהרישיון של אותו קבלן. מקבל שירות שלא יכול להציג העתק מרישיון כזה שנמסר לו, הגיוני וסביר לקבוע שהתקשר עם קבלן מבלי שעותק מהרישיון הומצא לו. הטוען אחרת, עליו השכנוע. עוד נקבע כי המאשימה הוכיחה אין בידי הנאשמים עותק מרישיון קבלן כח אדם שאמור היה להימסר לה בעת שהתקשרה עמו בחוזה. בכך עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה.

3. תביעה שהוגשה על ידי משרדנו לועדת התעסוקה של משרד הביטחון, במסגרתה נתבעו פיצויים בגין פיטורים בניגוד לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949. התביעה התקבלה במלואה. הוועדה התרשמה כי הסיבה בעטייה הוחלט על פיטורי העובד הנה קריאתו לשירות מילואים. הוועדה פסקה לחייל המילואים את הפיצוי המקסימאלי הקובע בדין ובשיעור של 5 משכורות.

4. תביעה שהוגשה על ידי עובד, כנגד מעסיקתו, שעניינה בהחלטת הממונה על השכר לשלול מאת העובד תוספת שכר שקלית ששולמה לו במהלך תקופת העסקתו. עוד במסגרת התביעה, דרש התובע פיצוי בגין התעמרות בעבודה. ביה"ד לעבודה דחה את התביעה על כל חלקיה, בקובעו כי תוספת השכר ששולמה הינה תשלום חורג, אשר ככזה מחייב בהשבת הכספים ששולמו ביתר וכן, דחה את הטענות בדבר התעמרות.

1. מהו המועד ממנו יש להפריש לקופת פנסיה?

תשובה: בדרך כלל, מעסיק חייב להפריש לפנסיה בחלוף חצי שנה ממועד תחילת העבודה אלא, אם כן לעובד היתה קיימת פוליסה פעילה בחברת ביטוח ואז, המעסיק חייב להפריש באופן רטרואקטיבי מיום עבודה ראשון בחלוף שלושה חודשים או אם קיים הסכם עבודה ו/או הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה שחל על מעסיק וקובע הפרשה לגמל מיום עבודה ראשון.

2. האם עובד שהתפטר זכאי לפיצויי פיטורים?

תשובה: כן, במקרה זה, אם הופרשו כספי הפיצויים לקופת גמל או לביטוח הפנסיוני, ישוחררו הכספים לטובת העובד.

3. האם רשאי מעסיק מיוזמתו להוציא עובד לחופשה מרוכזת?

תשובה: כן, אולם לא ניתן לכפות על עובדים שאין להם מספיק ימי חופשה צבורים לצאת לחופשה אם הם אינם מעוניינים בכך.